מגלה עמוקות
אופן רם
ראה משה ברוח הקדש התחלת מפלת ל"א מלכים שמעל עכן בחרם ומעל בה' חרמות, ואמרו ז"ל בסנהדרין (מ"ד ע"א) שהיה כפר בה' חומשי תורה, וזה גרם תחלת מלחמות שלהן שנסו ישראל מפני אויב. על זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, קאי אמקרא שלפניו שאמרו את יהושע צויתי בעת ההיא (דברים ג כא), ואמר אתה החלות להראות, החלות דייקא, שהתחלה של ישראל שהראה הקב"ה את גדלך, כמד"א ביום ההוא אחל תת גדלך וגו' (יהושע ג ז), ואת ידך החזקה על מלחמת עי שנענשו ישראל עליה. לכן אמר שם של אל אשר מי אל בשמים ובארץ, לקביל ל"א מלכים שהיה לו ליהושע לכבוש בארץ כנען. ועל זה ביקש אעברה נא, והוא על דרך שאמר ר' יהושע דסכנין [ברבה פרשת אמור (ויק"ר פכ"ו ז')] כשהראה הקב"ה למשה שאול המלך, אמר רבש"ע מלך ראשון שבישראל ידקר בחרב (שמואל א' לא ד). וכן בכאן התפלל משה על ההתחלה של ישראל שאתה החלות להראות, אז מיד אתה מראה לי יד החזקה שישראל ינוסו מפני העי, ובזה חילול השם בדבר, לכן אעברה נא, אמר אעברה בה"י, לרמז אעביר ה' חרמות שעבר עכן ועבר בה' חומשי תורה. לכן אמר בעת ההיא, קרי ביה ה', ר"ל שעבר ה' חרמות, ובזה גרם ב' חורבנין, לפי שלקח עכן אדרת שלל (יהושע ז כא), ואיתא בתנחומא פרשת וישב [סי' ב'] שכל מלכים שבעולם היה להם בתים ביריחו, וכל מי שלא היה לו בית אין נקרא מלך, ואדרת שלל שלקח עכן, היא היתה מונחת בביתו של מלך בבל, ושם עבודה זרה היה כתוב עליה. ולדעתי רזי עילאי הוא, ואתמר את הארץ ואת יריחו (יהושע ב' א), כי יריחו היא כלל כל הארץ, והנה רזא דחכמתא שהיו ז' חומות ביריחו לקביל שבע תועבות נפשו (משלי ו טז), וכל תועבה כלולה מעשר, כדאיתא במדרש אל תקרי שבע אלא שבעים. הרי שיריחו מוקפת בז' חומות, שהם סוד ז' קליפות, וכל קליפה כלולה מעשר, הרי ע' שרים שלמעלה, לכן היו גם כן לכל אחד מן המלכים בית שם. והטעם שנקרא קליפת מלך בבל אדרת, לפי שסופו להחריב בית המקדש, כמ"ש והלבנון באדיר יפול (ישעיה י' לד), מזה הטעם אתמר גם כן גבי עשו כלו כאדרת שער (בראשית כה כה), לפי שגם עשו החריב בית שני. נמצא לפי זה כמו ששם עבודה זרה כתובה על אדרת שלקח עכן והיא קליפת בבל, כן הוא קליפת עשו, ולכן במזמור על נהרות בבל, אמר גם כן שם (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום, כי שניהם יונקים מן אדרת, ולכן שניהם החריבו הלבנון שהוא בית המקדש, לקיים מ"ש הלבנון באדי"ר יפול. ונמצא שאלו בא משה לארץ ישראל, לא היה עכן נכשל בחרם שלקח אדרת, ונתן כח בקליפה של אדרת להחריב בית המקדש. וזה נרמז במלת אעברה, נוטרייקון 'אדרת 'עשו 'בבל 'ראש 'הקליפות, ר"ל אמר משה רואה אני המעל שימעול עכן בחרם, ויקח אדרת שהיא עבודה זרה של עשו בבל ראש ראש הקליפות, אנת רישא דדהבא (דניאל ב' לח), מזה הטעם אעברה נא ולא יהיה בית המקדש חרב, כנגד הר ציון ששמם (איכה ה יח), אמר ההר הטוב הזה והלבנון, שלא יפול באדיר. השיב הקב"ה רב לך, אתה רוצה ליכנס שלא ימעול עכן בחרם, הלא גם בימי משה מעל עכן בשלשה חרמות, וסימן החרמות שמעל עכן אלה מסע"י בני ישראל (במדבר לג א), 'מדין 'סיחון 'עוג 'יריחו, שלשה חרמות מעל עכן בימי משה, ונמצא שחטא בימי משה יותר מבימי יהושע. (ולכן הוצרכו ישראל לגלות בארבעה מלכיות, שנרמזין בר"ת של 'אלה 'מסעי 'בני 'ישראל, 'אדום 'מדי' 'בבל 'יון. לכן הטעם על אלה הוא אזלא גרש, ועל מסעי בני ישראל הטעם הוא מונח רביעי). לכן על זה אמר הקדוש ברוך הוא רב לך, רצה לומר הלא בימיך היה חוטא יותר מבימי יהושע, ואיך אתה רוצה ליכנס לארץ ישראל שלא ימעול כשתכנס לשם, הלא כבר חטא בימיך ורב הוא, לכן אל תוסף דבר אלי, אבל צו את יהושע וחזקהו על המלחמה, ואמצהו שהוא בעצמו ילך, כי הוא יעבור, כשהוא בעצמו יעבור אז הוא ינחיל, אבל בעי שלא הלך היא בעצמו, לכן נפלו במלחמה כמ"ש הקב"ה קום לך (יהושע ב' י). גם נרמז במלת רב לך, אתה רוצה לבטל ב' חרבנות 'רומי 'בבל, ר"ב לך אל תוסף:
ראה משה ברוח הקדש התחלת מפלת ל"א מלכים שמעל עכן בחרם ומעל בה' חרמות, ואמרו ז"ל בסנהדרין (מ"ד ע"א) שהיה כפר בה' חומשי תורה, וזה גרם תחלת מלחמות שלהן שנסו ישראל מפני אויב. על זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, קאי אמקרא שלפניו שאמרו את יהושע צויתי בעת ההיא (דברים ג כא), ואמר אתה החלות להראות, החלות דייקא, שהתחלה של ישראל שהראה הקב"ה את גדלך, כמד"א ביום ההוא אחל תת גדלך וגו' (יהושע ג ז), ואת ידך החזקה על מלחמת עי שנענשו ישראל עליה. לכן אמר שם של אל אשר מי אל בשמים ובארץ, לקביל ל"א מלכים שהיה לו ליהושע לכבוש בארץ כנען. ועל זה ביקש אעברה נא, והוא על דרך שאמר ר' יהושע דסכנין [ברבה פרשת אמור (ויק"ר פכ"ו ז')] כשהראה הקב"ה למשה שאול המלך, אמר רבש"ע מלך ראשון שבישראל ידקר בחרב (שמואל א' לא ד). וכן בכאן התפלל משה על ההתחלה של ישראל שאתה החלות להראות, אז מיד אתה מראה לי יד החזקה שישראל ינוסו מפני העי, ובזה חילול השם בדבר, לכן אעברה נא, אמר אעברה בה"י, לרמז אעביר ה' חרמות שעבר עכן ועבר בה' חומשי תורה. לכן אמר בעת ההיא, קרי ביה ה', ר"ל שעבר ה' חרמות, ובזה גרם ב' חורבנין, לפי שלקח עכן אדרת שלל (יהושע ז כא), ואיתא בתנחומא פרשת וישב [סי' ב'] שכל מלכים שבעולם היה להם בתים ביריחו, וכל מי שלא היה לו בית אין נקרא מלך, ואדרת שלל שלקח עכן, היא היתה מונחת בביתו של מלך בבל, ושם עבודה זרה היה כתוב עליה. ולדעתי רזי עילאי הוא, ואתמר את הארץ ואת יריחו (יהושע ב' א), כי יריחו היא כלל כל הארץ, והנה רזא דחכמתא שהיו ז' חומות ביריחו לקביל שבע תועבות נפשו (משלי ו טז), וכל תועבה כלולה מעשר, כדאיתא במדרש אל תקרי שבע אלא שבעים. הרי שיריחו מוקפת בז' חומות, שהם סוד ז' קליפות, וכל קליפה כלולה מעשר, הרי ע' שרים שלמעלה, לכן היו גם כן לכל אחד מן המלכים בית שם. והטעם שנקרא קליפת מלך בבל אדרת, לפי שסופו להחריב בית המקדש, כמ"ש והלבנון באדיר יפול (ישעיה י' לד), מזה הטעם אתמר גם כן גבי עשו כלו כאדרת שער (בראשית כה כה), לפי שגם עשו החריב בית שני. נמצא לפי זה כמו ששם עבודה זרה כתובה על אדרת שלקח עכן והיא קליפת בבל, כן הוא קליפת עשו, ולכן במזמור על נהרות בבל, אמר גם כן שם (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום, כי שניהם יונקים מן אדרת, ולכן שניהם החריבו הלבנון שהוא בית המקדש, לקיים מ"ש הלבנון באדי"ר יפול. ונמצא שאלו בא משה לארץ ישראל, לא היה עכן נכשל בחרם שלקח אדרת, ונתן כח בקליפה של אדרת להחריב בית המקדש. וזה נרמז במלת אעברה, נוטרייקון 'אדרת 'עשו 'בבל 'ראש 'הקליפות, ר"ל אמר משה רואה אני המעל שימעול עכן בחרם, ויקח אדרת שהיא עבודה זרה של עשו בבל ראש ראש הקליפות, אנת רישא דדהבא (דניאל ב' לח), מזה הטעם אעברה נא ולא יהיה בית המקדש חרב, כנגד הר ציון ששמם (איכה ה יח), אמר ההר הטוב הזה והלבנון, שלא יפול באדיר. השיב הקב"ה רב לך, אתה רוצה ליכנס שלא ימעול עכן בחרם, הלא גם בימי משה מעל עכן בשלשה חרמות, וסימן החרמות שמעל עכן אלה מסע"י בני ישראל (במדבר לג א), 'מדין 'סיחון 'עוג 'יריחו, שלשה חרמות מעל עכן בימי משה, ונמצא שחטא בימי משה יותר מבימי יהושע. (ולכן הוצרכו ישראל לגלות בארבעה מלכיות, שנרמזין בר"ת של 'אלה 'מסעי 'בני 'ישראל, 'אדום 'מדי' 'בבל 'יון. לכן הטעם על אלה הוא אזלא גרש, ועל מסעי בני ישראל הטעם הוא מונח רביעי). לכן על זה אמר הקדוש ברוך הוא רב לך, רצה לומר הלא בימיך היה חוטא יותר מבימי יהושע, ואיך אתה רוצה ליכנס לארץ ישראל שלא ימעול כשתכנס לשם, הלא כבר חטא בימיך ורב הוא, לכן אל תוסף דבר אלי, אבל צו את יהושע וחזקהו על המלחמה, ואמצהו שהוא בעצמו ילך, כי הוא יעבור, כשהוא בעצמו יעבור אז הוא ינחיל, אבל בעי שלא הלך היא בעצמו, לכן נפלו במלחמה כמ"ש הקב"ה קום לך (יהושע ב' י). גם נרמז במלת רב לך, אתה רוצה לבטל ב' חרבנות 'רומי 'בבל, ר"ב לך אל תוסף:
מגלה עמוקות
אופן רמא
איתא במדרש רבה פרשת אמור (ויק"ר פכ"ו ז') הראה הקב"ה, למשה כל דור ודור מנהיגיו ושופטיו ומלכיו, והראה לו שאול שנפל בחרב (שמואל א' לא ד), אמר משה להקב"ה מלך ראשון של ישראל ידקר בחרב, והשיב לו הקב"ה לי אתה שואל, אמור אל הכהנים (ויקרא כא א). בחיבורא שביעא שלי אמרתי עשרה אופנים על זה המדרש, עיין שם רזין עילאין. והנה אפשר על זה התפלל משה קודם מותו בעת ההיא, שהראה לו הקב"ה אוצר של וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), וכמבואר במלת ואתחנן (עיין תנחומא תשא סי' כ"ז), שאז הראה לו גם כן נשמתו של שאול שהיתה נשמתו מסטרא דבינה, בסוד שאול מרחובות וגו' (בראשית לו לז). וז"ש (שמואל א' ט ב) משכמו למעלה גבוה מכל העם, שהוא למעלה מן עולם הבנין. וז"ש שתורתו של שאול אין בו דופי (יומא כ"ב ע"ב), לפי שהוא בסוד עולם שכולו טוב (קידושין ל"ט ע"ב), ותמן אין שליטות הקליפות, כי עד צואר יגיע (ישעיה ח ח) ולא למעלה. וז"ש חמשה נבראו מעין דוגמא שלמעלה (סוטה י'.), שהוא סוד איפה של אדם הראשון קודם שחטא. ולכן קרי ההוא, שהוא עלמא אתכסיא בסוד בינה תמן נשמת שאול, מזה הטעם שאול באחת ועלתה לו, ודוד בשתים ולא עלתה לו (יומא כ"ב ע"ב), לפי ששאול הוא מה' עילאה, ואתמר תמן לא יגורך רע (תהלים ה' ה). לכן ההוא, קרי ביה ההיא, שמן ה' עילאה היתה נשמתו. ועל זה התפלל משה כמו שהתפלל שם מלך ראשון בישראל ידקר בחרב, לכן אמר אתה החלות, ההתחלה שהראת לי בספר של אדם הראשון, והראת לי את גדלך זה שאול שהיתה גדולה קומתו מדוגמת קומה של אדם הראשון, את ידך החזקה שפגעה בו ידך החזקה מדת הדין הקשה שהוא נופל בחרב, וזה יהיה חלול השם כנגד כל האומות. וז"ש אשר מי אל בשמים וגומר, שצריך לקדש השם להראות גבורותיו לפני האומות העולם, לכן אעברה נא בה"י יתירה, על נשמתו של שאול שרצה לתקן אותו שלא יחטא בהריגת 'נוב 'אחימלך (שמואל א כב טז), נוטרייקון של נ"א, הריגה זו גרמה אחר כך שנהרגו כל מלכות בית דוד. ולא נשאר שם רק יואש, שהוא מדה כנגד מדה כמו שבשביל דוד שהרג שאול נוב, לא נשאר רק אביתר (שמואל א' כב כ), כן גם כן לא נשאר אצל מלכות דוד רק אחד, ועל זה אמר אשר יעשה כמעשיך שהוא מדה כנגד מדה. וז"ש (תהלים סב יג) כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, וזה רואין אנו שלך ה' החסד, וכן בכאן אנו רואין חסד אל, מאחר שעושה אתה כמעשיך מדה כנגד מדה, שעבור חטא זה לא נשאר רק אחד. ואמר וכגבורתך, על ענין החטא של נוב שעומד עד שבא סנחריב אל ירושלים, כמ"ש עוד היום בנוב לעמוד (ישעיה י לב), והיה עומד ומקטרג מלכות בית דוד, ועל זה אמר וכגבורתך, שאז נראה גבורת ה', וסטרא דגבורה הוי מקטרג עליה דדוד, ועבור זה רצה משה ליכנס לארץ ישראל לתקן מדת מלכות בית דוד שנקראת ארץ. והשיב הקב"ה רב לך, כמו שהשיב הקב"ה למלאכים כשראו מיתתו של רבי עקיבא, שמחו בתורתו ונתעצבו במיתתו, ואמרו (תהלים קלט יז) לי מה יקרו רעיך אל (סנהדרין ל"ח ע"ב). וכן בכאן שמח בגדולתו שהראה לו כמ"ש את גדלך, ונתעצב במיתתו שאמר את ידך החזקה שנפל בחרב, וקרא על שאול גם כן מה יקרו רעיך אל, לכן אמר אשר מי א"ל דייקא, אשר יעשה כמעשיך שמלך ראשון של ישראל ידין אותו במדת הדין הקשה, כמ"ש וכגבורתיך שהשיב הקב"ה למשה שתוק כך עלה במחשבה לפני כנ"ל (מנחות כ"ט ע"ב), כן בכאן השיב רב לך לידע דבר זה, ואל תוסף עוד דייקא, כי בפרשת אמור אל הכהנים השיב הקב"ה גם כן באותו עניין, לכן אמר בכאן עוד בדבר הזה דייקא שהוא ספר של אדם הראשון, עלה ראש הפסגה והראה לו אור הגנוז מסוף העולם ועד סופו:
איתא במדרש רבה פרשת אמור (ויק"ר פכ"ו ז') הראה הקב"ה, למשה כל דור ודור מנהיגיו ושופטיו ומלכיו, והראה לו שאול שנפל בחרב (שמואל א' לא ד), אמר משה להקב"ה מלך ראשון של ישראל ידקר בחרב, והשיב לו הקב"ה לי אתה שואל, אמור אל הכהנים (ויקרא כא א). בחיבורא שביעא שלי אמרתי עשרה אופנים על זה המדרש, עיין שם רזין עילאין. והנה אפשר על זה התפלל משה קודם מותו בעת ההיא, שהראה לו הקב"ה אוצר של וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), וכמבואר במלת ואתחנן (עיין תנחומא תשא סי' כ"ז), שאז הראה לו גם כן נשמתו של שאול שהיתה נשמתו מסטרא דבינה, בסוד שאול מרחובות וגו' (בראשית לו לז). וז"ש (שמואל א' ט ב) משכמו למעלה גבוה מכל העם, שהוא למעלה מן עולם הבנין. וז"ש שתורתו של שאול אין בו דופי (יומא כ"ב ע"ב), לפי שהוא בסוד עולם שכולו טוב (קידושין ל"ט ע"ב), ותמן אין שליטות הקליפות, כי עד צואר יגיע (ישעיה ח ח) ולא למעלה. וז"ש חמשה נבראו מעין דוגמא שלמעלה (סוטה י'.), שהוא סוד איפה של אדם הראשון קודם שחטא. ולכן קרי ההוא, שהוא עלמא אתכסיא בסוד בינה תמן נשמת שאול, מזה הטעם שאול באחת ועלתה לו, ודוד בשתים ולא עלתה לו (יומא כ"ב ע"ב), לפי ששאול הוא מה' עילאה, ואתמר תמן לא יגורך רע (תהלים ה' ה). לכן ההוא, קרי ביה ההיא, שמן ה' עילאה היתה נשמתו. ועל זה התפלל משה כמו שהתפלל שם מלך ראשון בישראל ידקר בחרב, לכן אמר אתה החלות, ההתחלה שהראת לי בספר של אדם הראשון, והראת לי את גדלך זה שאול שהיתה גדולה קומתו מדוגמת קומה של אדם הראשון, את ידך החזקה שפגעה בו ידך החזקה מדת הדין הקשה שהוא נופל בחרב, וזה יהיה חלול השם כנגד כל האומות. וז"ש אשר מי אל בשמים וגומר, שצריך לקדש השם להראות גבורותיו לפני האומות העולם, לכן אעברה נא בה"י יתירה, על נשמתו של שאול שרצה לתקן אותו שלא יחטא בהריגת 'נוב 'אחימלך (שמואל א כב טז), נוטרייקון של נ"א, הריגה זו גרמה אחר כך שנהרגו כל מלכות בית דוד. ולא נשאר שם רק יואש, שהוא מדה כנגד מדה כמו שבשביל דוד שהרג שאול נוב, לא נשאר רק אביתר (שמואל א' כב כ), כן גם כן לא נשאר אצל מלכות דוד רק אחד, ועל זה אמר אשר יעשה כמעשיך שהוא מדה כנגד מדה. וז"ש (תהלים סב יג) כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, וזה רואין אנו שלך ה' החסד, וכן בכאן אנו רואין חסד אל, מאחר שעושה אתה כמעשיך מדה כנגד מדה, שעבור חטא זה לא נשאר רק אחד. ואמר וכגבורתך, על ענין החטא של נוב שעומד עד שבא סנחריב אל ירושלים, כמ"ש עוד היום בנוב לעמוד (ישעיה י לב), והיה עומד ומקטרג מלכות בית דוד, ועל זה אמר וכגבורתך, שאז נראה גבורת ה', וסטרא דגבורה הוי מקטרג עליה דדוד, ועבור זה רצה משה ליכנס לארץ ישראל לתקן מדת מלכות בית דוד שנקראת ארץ. והשיב הקב"ה רב לך, כמו שהשיב הקב"ה למלאכים כשראו מיתתו של רבי עקיבא, שמחו בתורתו ונתעצבו במיתתו, ואמרו (תהלים קלט יז) לי מה יקרו רעיך אל (סנהדרין ל"ח ע"ב). וכן בכאן שמח בגדולתו שהראה לו כמ"ש את גדלך, ונתעצב במיתתו שאמר את ידך החזקה שנפל בחרב, וקרא על שאול גם כן מה יקרו רעיך אל, לכן אמר אשר מי א"ל דייקא, אשר יעשה כמעשיך שמלך ראשון של ישראל ידין אותו במדת הדין הקשה, כמ"ש וכגבורתיך שהשיב הקב"ה למשה שתוק כך עלה במחשבה לפני כנ"ל (מנחות כ"ט ע"ב), כן בכאן השיב רב לך לידע דבר זה, ואל תוסף עוד דייקא, כי בפרשת אמור אל הכהנים השיב הקב"ה גם כן באותו עניין, לכן אמר בכאן עוד בדבר הזה דייקא שהוא ספר של אדם הראשון, עלה ראש הפסגה והראה לו אור הגנוז מסוף העולם ועד סופו: